מה הקשר בין מסעות לפולין לחינוך לבנאדמיות?
(בתמונה, דור שלישי לשורדי השואה וילידי לודז', שותלת עץ בפארק השורדים אשר בלודז')
אני חושבת שהדרך הטובה ביותר להסביר זאת היא במילותיו של פרופסור קלמן פרק מתוך ספרו "שתהיה בן אדם"
"בן 14 בלבד, במכנסיים קצרים וחולצה אחת, קפצתי מהרכבת אל עולם עוין.
בעגמת נפש נוראה עזבתי את אהובי לגורלם, ובחשבון נפש מאוחר – המשכתי והצלחתי להשאיר להם זכר ולספר.
לפני שקפצתי מהקרון לא בכינו ולא התנשקנו. אבא רק הביט בי ואמר: 'קלמן, היה בן אדם' ('קלמן, דו זולסט זיין א מענטש').
המשפט האחרון הזה היה צוואתו של אבי.
הרבה שנים אני בוחן את עצמי, האם פעלתי לפי הצוואה של אבי. כל חיי ניסיתי לשקול את מהלכי לפי אמירה זו.
ציווי זה הנחה את כל החלטותי, האישיות והמקצועיות. זה אולי לא מובן תמיד, אבל זהו ציווי פנימי וחובה מוסרית."
ובנימה אישית על כל המסעות לפולין.
אפשר להעביר מסעות לפולין שהמטרה אינה זעזוע או בכי תמרורים.
אפשר לחנך את הדורות הבאים מהי אהבה, חמלה ואמפתיה.
חובותינו המוסרית היא לחנך אותם- להיות בני אדם!
חזרנו השבוע מעוד חיבור מופלא בין מכינת תלם למנהיגות- חולון, לחינוך לבנאדמיות.
8 ימים מלאים ועשירים שבהם גם בחרנו לעשות דברים מעט שונים
# לעזור בבית העלמין בלודז' למתנדבים מקומיים במיון ושינוע של חלקי מצבות שנעקרו מקברים יהודיים בזמן המלחמה
# שתלנו עץ בפארק השורדים לזכר כל אותם חסידי אומות עולם והשורדים יחד עם נכדה, דור שלישי לשורדי השואה ילידי לודז'
# ובסיכום המסע, במקום טקס רשמי- מעגל עם גיטרה ושירה.
ומסר אחרון לכל אנשי החינוך תמיד תחשבו מחוץ לקופסא
אבל תתאימו את התוכן לאופי הקבוצה
ולעולם, על תוותרו על חינוך לערכים ליצירת חברה טובה יותר
