יום שבת אני ובכורתי בגן שעשועים
מגלשות, נדנדות וכל מיני סולמות
לא משהו חריג ובטח לא שונה
ריטואל שבת קבוע לכל הורה.
ואז מגיע הזמן לחזור הביתה ואיתה מגיעה שאלה:
"אימא, מי אמרת שגר בעץ?"
ואני בתגובה- הציפור? אולי התוכי או החסידה?
"אז אימא, מי צריך דלת?"
זו יכלה להיות עוד סתם שאלה
של ילדה בת 4 וחצי שאימא עונה לה וממשיכה בדרכה.
אבל בחרתי לעצור, ולשאול- "איזו דלת? זו של הקן? של הציפור?"
משכה את ידי וחזרנו לאחור
ובעודנו צועדות לעבר גן השעשועים
כל הזמן הזה אני מסתכלת אל צמרות העצים
רק מחכה שהיא תצביע לעבר קן קוקייה או שובך של יונה.
ואז היא עוצרת, מתכופפת לרצפה
ומצביעה לי על דלת בעץ שצמודה לאדמה…
והנה שוב אני מקבלת שיעור מביתי בכורתי, מלא תובנות
על כל הדברים בחיים שאני בוחרת או פשוט לא מצליחה לראות
אז ישבנו שם עוד כמה דקות
דמיינו מי מאחורי הדלת יכול להיות.
ואני יושבת מביטה בה ונפעמת
על עולם המחשבות והתובנות שהיא אוגרת
ומבטיחה לעצמי באותה נשימה
שבכל מפגש חינוכי משפחתי או במסגרת העבודה
אני ינסה לגלות מהן הדלתות שכל אחד רואה
ואיזה עולם של סתרים מאחוריו מתחבא
חשבתם פעם על כל הדברים שאנחנו לא רואים?
אולי פשוט נעצור, נחזור לאחור ונשאל את הילדים?
הכי הרבה יש סיכוי שנמצא שם עוד דלת קסמים…
