מודה ומתוודה, יש לי "קטע" עם סדרות.
לרוב אין לי זמן אבל בשביל סידרה טובה (פחות או יותר)
אני תמיד אמצא את הרגע בו כל מה שנשאר לי לעשות זה לבהות במסך ולשקוע לשעה.
הסידרה האחרונה בארסנל המתהווה, הינה השבאבניקים.
גם סידרה ישראלית, גם בעברית וגם מלאת מילים שאני לא מכירה.
ויותר מהכל, ב5 דקות הראשונות של הפרק הראשון, היא "תפסה" אותי.
עולה הרב בישיבה אל מול תלמידיו ואומר:
"רבים שואלים אותי שוב ושוב
מה הדרך החינוכית הנכונה?
חנוך לנער על פי דרכו? או כפה עליו הר כגיגית?"
הרב לא מספיק לענות ו….
(אני אחסוך את הספויילירים לאלו שטרם ראו)
והרי זו שאלה חינוכית מופלאה.
האם אנו המבוגרים בבואנו לחנך, צריכים לראות את הילד על פי טבעו, כעצמאי וייחודי ובעצם לקיים חינוך ללא מודל קבוע מראש אלא חינוך המתהווה "תוך כדי תנועה"?
הרי גלומה בהחלטה מסוג זה סכנה אמיתית, שהרי ללא משנה סדורה משמעותה הזנחה, הילד יגדל להיות פרחח!!
או מצד שני "כפה עליו הר כגיגית" משמעותה להכריח את הילד לעשות משהו כנגד רצונו. אבל איזה ילד/ נער יודעים מה רצונם? וכל כן מתפקידנו המבוגרים הינו ליצור את המסגרת וכללים, כי בלעדיהם העולם יהיה כג'ונגל.
תוך כדי המשך צפייה בפרקים נוספים, הצטערתי שהרב לא הספיק לתת את התשובה. אולי דווקא היום יותר מתמיד יש צורך בדרך ובאמירות ברורות בעולם החינוך.
ומכיוון שהסגרתי את חולשתי לסדרות, אז כמובן שלא הצלחתי להוריד את עיניי מכל הפרקים שקיימים בעונה, וטוב שכך!!! כי בסוף העונה ניתנת התשובה:
"אולי ללא מסגרת ברורה- העולם יהיה כג'ונגל. אבל רק בג'ונגל גדלים אריות!!"
ואני רוצה להעיר שלא רק אריות, אלא גם ג'ירפות, פילים, קופים ועוד…
אז אל נפחד מהג'ונגל,
אלא נחקור מול איזו "חיה" אנו עומדים
ו"חנוך הנער על פי דרכו" (משלי כב ו)
