לאחרונה נתקלתי בפוסט שהטענה המרכזית בו, שאת עולם הערכים יש להשאיר בידי ההורים ולהוציא ממערכת החינוך.
תפקיד ההורה מעבר לאהבה ודאגה לכל הצרכים הגשמיים, הוא גם להקנות את אותם הערכים החשובים להם שלאורם היו רוצים שילדיהם יתחנכו.
ומערכת החינוך… היא צריכה להפסיק להתעסק בחינוך בפן הערכי של התוכן ולהיות יותר ממונה על ההכשרה והידע.
ומערכת החינוך… היא צריכה להפסיק להתעסק בחינוך בפן הערכי של התוכן ולהיות יותר ממונה על ההכשרה והידע.
פעם הכול היה הרבה יותר פשוט, ההורים היו "מניחים" את הילדים במערכת החינוך ולא שואלים שאלות.
לא מה רמת הידע, לא איך המורה מדבר לתלמידים, האם המוסד הוא מבוסס על ערכי החינוך הדמוקרטי והאם יש העשרה מוזיקלית. פ-ש-ו-ט! מניחים את הילדים וממשיכים בשגרת החיים.
למזלנו (לפחות בראות עיני), העולם השתנה ויש רלוונטיות ומקום למעורבות הורית מעבר למסיבות סוף שנה ואיסוף כספי ועד. היום להורים חשוב יותר מה מתרחש בעד לכותלי בית הספר. רוב ההורים ישאפו למרחב בטוח, למקום ללא אלימות, חרמות ושאר תחלואי הגיל. הורים אחרים ידאגו לגישה החינוכית ולאופן העברת שרביט הידע לילדיהם.
היום בניגוד לפעם, כבר לא פשוט! הדעות רבות, הקולות מגוונים ועכשיו לך תחנך במציאות שכזו.
השאלה היותר גדולה ומורכבת בסיפור, איך יוצרים חינוך ערכי מבוסס קולות, גישות וצרכים מגוונים.
אולי באמת מערכת החינוך צריכה להתעסק בידע בלבד ולהשאיר את החינוך הערכי להורי הילדים.
ואם בכל זאת מעוניינים שמערכת החינוך תתעסק גם בערכים, על איזה ערכים אפשר להסכים?
דעתי בנושא היא יחסית פשוטה, אינטגרציה. שילוב, מיזוג, הפכית דברים שונים לישות אחת.
ההורים הם המחנך הראשי לאותן ילדים, עוד מגיל ינקות כל אחד ואחת מאיתנו ספח את ערכי הבית והמשפחה.
יחד עם זאת למסגרות החינוך הנוספות שעוטפות את הנוער כיום, יש מחוייבות ליצור חברה.
וכדי ליצור חברה יש לשלב בין הישות המשפחתית, ההורים לבין החברה בה אנו חיים.
וכמו שהורים צריכים ואף נותנים לילדיהם ידע שאינו רק ערכי, אלא ידע רב ומגוון
אז גם למערכות החינוך הנוספות בחיינו יש את המקום לחנך וליצור שיח ערכי.
איך עושים את זה?
אינטגרציה כבר אמרתי?
ובפועל, יוצרים שיח בין שלל המערכות ויוצקים תוכן ערכי רלוונטי ומותאם למרחב בו אנו פועלים
לא פשוט, אבל בהחלט אפשרי
